Slider

אנחנו מייצרים סדנאות חינוכיות

 

החזון שלנו

בפרויקט רחב ההיקפים, "עדים לשואה ", הפועל בכל רחבי גרמניה, אנחנו רוצים לפגוש את הדור האחרון של ניצולי השואה ומשפחותיהם, לנהל איתם דיאלוג, וגם בעתיד ננסה לשמר את זיכרון השואה. הדור הצעיר יהפוך דרך זה לעד בעצמו, וישמש כדור של "כפילי זיכרון" אשר ישמר את זיכרון השואה ואת סיפורי החיים של הניצולים שהופקדו בידנו. את היחסים בין ישראל לגרמניה, אנו נחזק על ידי ביקורים הדדיים של בני נוער משתי המדינות.

 

אני תמיד מאחל לעצמי, כשאני מסתובב כניצול שואה: תשאלו אותנו, אנחנו האחרונים! מי עוד יוכל לדווח בצורה אותנטית, מה הנאציונל-סוציאליסטים ביצעו עם שיגעון הגזע וחוסר הכבוד שלהם לעמים השונים באירופה כולה. כן, מי יוכל...??? ואז נפגשתי בצורה בלתי צפויה עם אנשים צעירים, שבאופן חופשי העמיסו על עצמם את הירושה הזו. הם רוצים להיות עדים לשואה, ומוכנים להקריב את זמנם החופשי, עבור היכולת לספר על שאירע לנו אז. הודות לעיסוק שלכם ולפעילות שלכם, אתם תבשרו בשבילנו ובשביל מיליוני המתים האחרים: פשיזם הוא אינו דעה, פשיזם הוא פשע!.

הורסט זלביגר, נולד ב1928, ניצול שואה.

הפטרונית שלנו, מלודי זוכארביץ':

אז איך תיראה צורה אחרת של תרבות זיכרון? אחת שלא רק מזכירה את הקורבנות, ולא הופכת את המרצחים לסמל. בסופו של יום זה מרגיש כאילו הימלר, גבלס, היטלר,חייבים לצאת מחוסר המעוף הזה! שליחת תלמידי בית ספר לביקורים במחנות ריכוז אינה מספיקה. שהייה בקיבוץ בישראל כתלמיד מחלישה את וירוס האנטישמיות בצורה מתמשכת. השהייה מבטלת את ההשפעות הפתולוגיות של הוירוס.אסור לצמצם את הלמידה על ישראל רק כחלק מהסכסוך הישראלי-הערבי, בדיוק כמו שאסור לצמצם את הלמידה על היהדות רק במסגרת לימודי השואה. אני שמחה על העבודה של ארגון ופעילי "עדים לשואה" , אשר בדיוק הבינו ומיישמים את דברי, אני מאחלת הצלחה רבה בהרחבה ובהעמקת הפעילות החינוכית.

 

מלודי נולדה ב1980 במינכן. בשנת 1999 עברה לישראל במסגרת העבודה. לאחר לימודי אנתרופולוגיה, סוציולוגיה וניהול עסקים בתל אביב, היא זכתה במעמד של שגרירת כבוד של ישראל באמצעות מיומנויות רטוריות ודיפלומטיות ייחודיות, בהן היא השתמשה בין השאר במטה האו"ם בניו יורק. כיום היא עוסקת כיועצת בינלאומית במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי.